אנשים רבים חושבים שהתכונות האופייניות לנחשים ארסיים הן צבעים בולטים וראש משולש. למעשה זה רחוק מאוד מלהיות מדויק. גם לשון הנחש לא מעידה על קיום או קיום של ארס. אם חושבים על כך, אין בעצם אף סימן היכר חד משמעי וברור המבחין בין נחש לא ארסי לנחש ארסי.
בכדי לדעת אם הנחש בו נתקלנו הוא ארסי, עלינו לדעת את המאפיינים החיצוניים של כל הנחשים הארסיים שנפוצים בארץ, משימה לא פשוטה, כזאת הדורשת לימוד, והתמקצעות השמורים לאלו המתמחים בחקר זוחלים, ונחשים, ובעיקר ללוכדי נחשים, המוסמכים ללכידת נחשים ארסיים. רק מהתבוננות במקרא הנחשים באתר זה, תוכלו לראות עד כמה המשימה הזאת מורכבת.

מתוך 42 מיני הנחשים הנפוצים בישראל, רק 9 מתוכם הם ארסיים. הם מתחלקים לשלוש משפחות:
צפעיים – זו המשפחה הגדולה ביותר מבין השלוש, ובה שבעה מינים: צפע מצוי, צפע חרמון, אפעה, שפיפון, עכן גדול, עכן קטן, עכן חרטומים. הם נפוצים בכל רחבי הארץ, ובעיקר בדרום.
פתניים –  סה"כ מין אחד: פתן שחור. הוא נפוץ בדרום הארץ, בעיקר בהרי ירושלים, נגב, הערבה, בקעת ים המלח.
צפעוניים – סה"כ מין אחד: צפעון שחור, הידוע גם בשם: שרף עין גדי. נפוץ בדרום הארץ, בעיקר בנגב, בבקעה, ובערבה.

בכל אחת משלוש המשפחות, קיימים מאפיינים חיצוניים דומים בכל מין שבמשפחה, אך עם זאת, לעין הלא מקצועית יהיה קשה להבחין בין נחשים ממשפחות שונות, בשל קווי דמיון שעדיין קיימים בין מינים שונים הבאים ממשפחות שונות, מה שיכול להקשות על זיהוי מדויק.
ושוב זה מוביל אותנו למסקנה המתבקשת, שאת הזיהוי כדאי להשאיר למומחים המקצועיים, אלו הם לוכדי נחשים מוסמכים שקיבלו היתר לכך מרשות הטבע והגנים. אנשים מן השורה שינסו לזהות ו/ או ללכוד עלולים להסתכן ולשלם על כך מחיר כבד ומיותר.